דיון בהצעת חוק להקמת מועצה לחינוך הממלכתי .

במרץ 2024 הוגשה הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי-כללי), אשר ביקשה להקים מועצה סטטוטורית לזרם הממלכתי. ההצעה נידונה בקריאה טרומית בדצמבר 2024 והוסרה מסדר היום. נייר עמדה זה מנתח את הרקע ההיסטורי והדמוגרפי להצעה, ומבחן את הצדקתה מתוך ראייה לאומית וחינוכית רחבה. ניסיון החלוקה והגדרת החינוך הממלכתי מחדש כזרם סקטוריאלי פוגע בתפקידו ההיסטורי כזרם הכללי של מדינת ישראל. לפיכך, קובע המחקר כי דחיית הצעת החוק בקריאה טרומית הייתה צעד ראוי ונכון. ממצאים ונקודות עיקריות בניתוח המחקר: • מהות החינוך הממלכתי כזרם כללי: החינוך הממלכתי אינו זקוק להגדרות מפרידות או תיוגים מגזריים. כפי שהוגדר בראשית המדינה, תפקידו לשמש כזרם הכללי, המלכד והרחב של כלל החברה. • הכללת חסר וייצוג פוליטי: הצעת החוק משייכת את הציבור הערבי והדרוזי לזרם הכללי כדי להציגו כחינוך הרוב, וזאת בניגוד לרצונם של נציגי המיעוטים להכרה בזרם עצמאי. • דחיקת הציבור המסורתי: ההצעה אינה מעניקה ייצוג הולם או ביטוי ערכי מהותי לציבור המסורתי (כ-שליש מהתלמידים בחינוך הממלכתי). • פגיעה במשילות ובסמכויות: הצעת החוק מעניקה למועצה סמכויות נרחבות בהרבה ממועצת החמ"ד (כולל מתכונת בגרויות ומינוי בכירים), ובכך מגבילה את סמכויות שר החינוך ומעבירה כוח לגוף שאינו נבחר ואינו נושא באחריות.