מחקרים

ד“ר יצחק גייגר. ראש תחום: ד"ר טל גרינפלדחינוך

תקצוב החינוך הממלכתי-דתי

בשנים האחרונות, וביתר שאת בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ בשנת 2025, עלתה לשיח הציבורי הטענה כי מערכת החינוך הממלכתית-דתית (חמ"ד) זוכה לתקצוב מועדף ול"תקציבי עתק" על חשבון החינוך הממלכתי-כללי/עברי. טענות אלו מתבססות בעיקרן על מדד "העלות הממוצעת לתלמיד", המציג פערים נומינליים לטובת תלמידי החמ"ד. עם זאת, ממצאי המחקר מלמדים כי הטענות לאפלייה מגזרית מוטעות, בין היתר בשל העובדה שכ-80%–85% מהפער הנומינלי בהוצאה לתלמיד אינם נובעים מתוספות "מגזריות", אלא מהחלת נוסחאות תקצוב אחידות של משרד החינוך (מדד טיפוח, שיעור עולים, חינוך מיוחד ופריסה גיאוגרפית). בנוסף, הרכיבים הייעודיים הנותרים (כגון שעות תפילה ותגבור לימודי יהדות) נועדו לממש את מטרתו הייחודית של החמ"ד המוגדרת בחוק. על פי העיקרון של "יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים", מתן מענה לצרכים ייחודיים אלו מוצדק ואינו מהווה אפליה. כך גם מדד העלות לתלמיד לוקה בכשלים מתודולוגיים ומתעלם ממימון עירוני נרחב ברשויות חזקות. בפועל, מנקודת מבטם של הורי החמ"ד קיים תקצוב בחסר המטיל עליהם נטל תשלומי הורים כבד. המלצת המרכז היא להימנע מ"השוואה כלפי מטה" שתפגע בחמ"ד. הדרך הראויה היא "שוויון כלפי מעלה" – תגבור משאבים לחיזוק הזהות והערכים בחינוך הממלכתי-כללי, לצד הקלה בנטל התשלומים המוטל על הורי החמ"ד. על כן יש להימנע מ"השוואה כלפי מטה" שתפגע בחמ"ד. הדרך הראויה היא "שוויון כלפי מעלה" – תגבור משאבים לחיזוק הזהות והערכים בחינוך הממלכתי-כללי, לצד הקלה בנטל התשלומים המוטל על הורי החמ"ד.

יאיר קליינבאום. ראש תחום: ד"ר טל גרינפלדחינוך

מחקר כמותני-משווה: הוראת תנ"ך, משנה ותלמוד במבחן הזמן

מחקר כמותני-משווה מקיף זה בוחן לראשונה מזה שני עשורים את התפתחות המדיניות הפדגוגית של משרד החינוך בהוראת מקצועות היהדות (מקרא, משנה ותלמוד) במערכת החינוך הממלכתית לאורך כ-80 שנה (1937–2018). המחקר מנתח את המגמות המרכזיות על ציר הזמן באמצעות שני מדדי ליבה: הרובד הכמותי (מספר פרקי הלימוד) והרובד הזמני (היקף שעות הלימוד השבועיות). ממצאים מרכזיים: • שחיקה קריטית בהיקף החומר הנלמד: בתקופת היישוב וראשית המדינה נלמדו כ-300–338 פרקי מקרא בתיכון (כשליש מספר התנ"ך). כיום, היקף החומר לבגרות צומצם ל-50–75 פרקים בלבד - ירידה של למעלה מ-75% בחומר הנלמד. סך הפרקים הנלמד כיום במהלך 12 שנות לימוד (290 פרקים) נמוך מזה שנלמד בעבר בחטיבת הביניים בלבד. • קיצוץ דרמטי בשעות ההוראה: מ-16.1% מסך שעות הלימוד השבועיות בתקופת היישוב (כ-5–6 שעות שבועיות לתנ"ך ותושב"ע), ירדו השעות לכדי 2 שעות שבועיות בלבד בתוכניות המעודכנות. • היעלמות מקצוע התורה שבעל-פה (תושב"ע): בעוד שבשנות ה-50 וה-60 כללה תוכנית הלימודים הממלכתית מאות משניות, פרקי אגדה והלכה, חוסל מקצוע זה כמקצוע חובה מובחן עד שנות ה-90. • התפתחות הוראת המקרא בחינוך הממלכתי נעה מ"עידן המורשת הלאומית" (1937–1968), שבו שימש התנ"ך כקונצנזוס ואבן יסוד לאומית-הומניסטית מתוך שליחות מכוננת זהות (ברוח אחד העם), אל "המפנה הביקורתי" (1969–2003) שבו הוחלפה הגישה הלאומית בגישה ביקורתית-השוואתית ("יהדות כתרבות") לצד צמצום בפועל של חובת הלימוד. תהליך זה הוביל ל"התקבעות השחיקה והניכור" (2003–2018), שבה הפיכת התפיסה הביקורתית לנורמה לצד קיצוץ כמותי מתמשך יצרו אובדן אוריינות בסיסית, בורות וריחוק של התלמידים מעולם המקרא. המלצות למדיניות חינוכית: המחקר קורא להשתחרר מהדיכוטמיה בין יהדות "כדת" ליהדות "כתרבות" ולאמץ הוראה מרובדת המשלבת עומק ערכי, לאומי והיסטורי. כמו כן, מומלץ לאפשר מסלולי לימוד מגוונים בחינוך הממלכתי, לחזק את הכשרת ומעמד מורי המקרא, ולתגמל בקיאות מקראית במסגרות קדם-אקדמיות.

אין תמונה

יצחק ואזנהמשפט ובתי דין

בנין הרבנות

מסמך זה סוקר את המאמצים להעמדת משכן ראוי לרבנות הראשית לישראל, מראשית דרכה בתקופת המנדט הבריטי, דרך הקמת „היכל שלמה” ועזיבתו, ועד לתוכניות להקמת בית קבע בקריית הלאום בירושלים. מראשית הקמתה של הרבנות הראשית הוכר הצורך במבנה שייתן מענה לצרכיה המעשיים ויבטא את מעמדה הלאומי והרוחני. הרב יצחק הרצוג, שהוביל את המהלך להקמת „היכל שלמה”, ראה בו משכן לרבנות ולבתי הדין ומרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. ליוזמה נרתמו המוסדות הלאומיים, ראשי המדינה ואישי ציבור, מתוך הכרה בחשיבותה לכלל העם היהודי. אולם הבעלות על „היכל שלמה” נותרה בידי עמותה נפרדת, והמחלוקות על השימוש במבנה, לצד התרחבות פעילותה של הרבנות, היו בין הגורמים לעזיבתה. מאז פעלה הרבנות בבנייני משרדים אשר, על פי ממצאי המחקר, אינם מספקים מענה הולם לצורכי עבודתה ולתפקידה הייצוגי. המחקר בוחן את הקצאת המגרש לבניין הרבנות בקריית הלאום, את מגבלות התכנון והשימוש בקרקע ואת השאלות שנותרו פתוחות במועד כתיבתו בשנת 2023 באשר לתכנון המבנה, למימונו ולקידום הקמתו. ביסוד המחקר עומדת התפיסה כי בית הרבנות הראשית נועד לבטא את מקומה של התורה בחיי האומה ואת זהותה היהודית של המדינה. מתוך כך עולה הצורך לקדם משכן קבע שיעמוד לרשות הרבנות, יתאים למכלול תפקידיה ויכבד את מעמדה. המסמך מצביע על הצורך בבירור מצב התוכנית, בהתאמתה לצורכי הרבנות ובהסרת החסמים למימושה.

הרב יעקב יקיר והרב יאיר קרטמןבטחון לאומי

דו"ח מצב ועדת שמגר

מסמך זה סוקר את תמונת המצב של הדיונים בהמלצות ועדת שמגר - 'הוועדה לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים', את הרקע להקמתה עפ"י המלצות ועדת וינוגרד, ואת עמדת מקורות התורה ביחס לחלופות הקיימות לפדיון שבויים. המלצותיה של ועדת שמגר הוגדרו 'סודי ביותר' ולא פורסמו לעיון הציבור. למרות חשיבותן, הממשלה והכנסת לא דנו בהרחבה וביסודיות בהמלצות אלו. בדו"ח מבקר המדינה צוינו פעמים בודדות בהן דו"ח ועדת שמגר הוזכר בממשלה או בוועדות הכנסת, אך לא היה בו דיון לצורך הכרעה וקביעת מדיניות. על פי דברי מבקר המדינה, בדיון של ועדת המשנה למודיעין בשלהי 2020, ציין יו"ר הועדה כי נדרשת מדיניות לאומית בנוגע לשבויים והנעדרים, ואין לקבל את העובדה שלמעשה המלצות דו"ח ועדת שמגר נזנחו. בפסק דין מ-2020 שעסק בחשיפת דו"ח הוועדה לציבור, כתב השופט שאול שוחט כי לדעתו "מצופה תוך זמן סביר, דיון רציני ומעמיק בהמלצותיה, גם אם לא מוטלת חובה על הממשלה שהורתה על הקמתה לאמצן. ציפייה זו אינה רק של הוועדה וחבריה אלא של הציבור כולו". העקרונות שעלו בדו"ח וינוגרד, והאמירה הברורה כי יש צורך בחשיבה אסטרטגית, עולים בקנה אחד עם התייחסות מקורות התורה למצוות פדיון שבויים. חטיפה של אנשים מישראל כפעולה מלחמתית וכחלק מהמאבק נגד ישראל, דורשת התייחסות מבחינת מקורות התורה לדיני המלחמה ולשקילת שיקולים ארוכי טווח.

יאיר קליינבאום. נערך ע"י יוסי הלוי.בטחון לאומי

ציר פילדלפי במבחן הזמן

במהלך חודשי המלחמה עולה שאלת ’היום שאחרי‘ ברצועת עזה כשברור לכל כי קיים צורך לתרגם הישגים צבאיים לפתרון יציב, שימנע צמיחת איום לריבונותה וביטחונה של ישראל מתוך שטח הרצועה. מבלי להיכנס לשאלת אופי השלטון בעזה ביום שלאחר המלחמה, מסמך זה טוען כי שמירת האינטרס הביטחוני-ריבוני של ישראל מצריכה שמירה על גישה בלעדית לגבולות רצועת עזה. כלומר, ציר פילדלפי ומעבר רפיח מדרום, וגבול נוסף מצפון לרצועה. מסמך זה יעסוק בחשיבותו של ציר פילדלפי בשל היותו קו הגבול כיום, ובהדגשת הצורך בביטחון הגבולות בכלל וביטחון הגבול הדרומי של רצועת עזה בפרט, תוך שהוא בוחן היבטים טופוגרפיים היסטוריים ומדיניים.

אין תמונה

הרב יעקב יקיר והרב יאיר קרטמןבטחון לאומי

מצבא הגנה לישראל לצבא הגנה לאדם - הקוד האתי

הקוד האתי של צה"ל, אשר מעצבו הראשון והעיקרי היה פרופ' אסא כשר, נתפס בצה"ל ובחברה כמסמך מכונן זהות. הקוד האתי, שלימים הפך ל-'רוח צה"ל', עבר אמנם גלגולים וגרסאות, אולם ליבת הגדרתו הזהותית נשארה. המסמך תוכנן ואף שימש בפועל להגדרת זהות צה"לית חדשה. השינוי הערכי עמעם היבטים לאומיים שהיו הבסיס לזהותו ולקיומו של צה"ל עד לאותו עידן, והבליט במקומם היבטים של זכויות אדם אוניברסליות. השלכותיו היו בתחומי הלחימה, תורת הלחימה, התחקירים, השיפוט ותהליכים אזרחיים ביחס לצבא. מסמך זה שלפנינו, יתחקה בקווים כלליים אחר תהליך כתיבתו של הקוד האתי, הפולמוס הערכי והציבורי שעורר עם חיבורו, השפעתו בתחומי השיפוט הצבאי והאזרחי כאחד, הקרנתו על המלחמה בטרור ועל פעולות לחימה אופרטיביות, והשפעתו הערכית על שינויים בתחום הדוקטרינה הצבאית. המסמך יחתום בהמלצות לבדיקה ציבורית ממלכתית ופרלמנטרית של השפעות הקוד האתי – 'רוח צה"ל' – על ביצועי צה"ל בשנים שחלפו מאז כתיבתו, בדגש על השפעתו על תפקוד צה"ל לפני ואחרי אירועי שמחת תורה תשפ"ד ומלחמת חרבות ברזל.

יעקב יקיר ויאיר קרטמןמשפט ובתי דין

"החרב המתנופפת" של בג"ץ

מחקר זה בוחן את השפעתו של ביהמ"ש העליון, על המדיניות הביטחונית של צה"ל בלחימה בטרור בכלל ובאזור רצועת עזה בפרט. המחקר סוקר מגוון סוגיות ביטחוניות בהן התערב בג"ץ בפעילות צה"ל, ומנתח את הפרקטיקות המשפטיות אותן הוא מפעיל על מנת להשפיע על דרכי הפעולה של צה"ל מבלי לפגוע בתדמית בית המשפט. תוך כדי העיון בסוגיית התערבות בג"ץ במדיניות צה"ל, עולה כי מעבר להתערבות הגלויה של בג"ץ בפסיקותיו במדיניות של צה"ל, משתמש בג"ץ בפרקטיקות סמויות על מנת לקבוע מדיניות צבאית הנראית בעיניו והמתאימה לתפיסת עולמו. בדרך זו, מנסה בג"ץ "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה": גם להתערב ברגל גסה בענייני מדיניות וביטחון שאינם תחת רשותו וגם להימנע מביקורת ציבורית ופרלמנטרית.

יעקב יקיר ויאיר קרטמןמשפט ובתי דין

סמכות שיפוט בתי הדין בכריכת מזונות ילדים.

מחקר זה עוסק בעניין סמכות השיפוט במזונות הילדים. הטענה המרכזית היא, שבאופן ברור, המחוקק קבע סמכות שיפוט ייחודית בעניין זה לבתי הדין הרבניים. לדעת הכותבים, בית המשפט בפסיקותיו השוללות את הסמכות מבתי הדין, מתעלם מלשון החוק ותכליתו על מנת לקדם אג'נדה משלו. הוא מבקש לקצץ את כנפיו של בית הדין הרבני, ומייצר אפליה מובנית, תוך שהוא מוחק את חזקת התקינות של בית הדין ואת האפוטרופסות הטבעית של ההורים הדואגים לטובת ילדיהם. מסמך זה קורא למחוקק, להדגיש את אשר כבר נאמר ולקבוע כי לבית הדין הרבני ישנה סמכות שיפוט ייחודית במזונות הילדים. המסמך הנוכחי ידון בשאלות הבאות: א. האם נושא מזונות הילדים הינו עניין הנתון לסמכותם של בתי הדין הרבניים על פי החוק? ב. מה הייתה עמדת בית המשפט בשאלה זו? ג. כיצד פסק בעניין זה בית הדין המיוחד הממונה לקבוע את גבולות הסמכות בין בתי הדין לבין בית המשפט? ד. מיהו בעל הדין בתביעת מזונות הילדים עפ"י המשפט העברי? ה. האם אכן יש תועלת בתביעת מזונות נוספת, ומהם החסרונות הרבים הנובעים מאפשרות לתביעה שכזו? ו. מדוע מחק בית המשפט את חזקת התקינות של בתי הדין ואת האפוטרופסות הטבעית של ההורים?

טוען עוד...